רונה ומשפחתההחדשה

משפחה שאימצה את רונה:-) לפני שבועיים,אחרי שלוש שנים של לימודים בדרום הארץ, עברנו לגור בתל אביב, כחלק מהמעבר היה לנו ברור שאנחנו מעוניינים לאמץ כלב או כלבה ולהכניסו/ה לחיינו. התחלנו בחיפושים נרחבים בכל רחבי הרשת, התעניינו בעמותות השונות ודיברנו עם אינספור אנשים שאימצו כלבים ומכירים את כל התהליך. מסביב נשמעו קולות רבים: "תחכו שתעברו לדירה החדשה", "אל תהיו פזיזים" "טיפול בכלב זו אחריות גדולה" ואזהרות נוספות. אבל לנו היה ברור שעכשיו זהו הזמן המתאים ביותר לעשות זאת.  במהלך החיפושים נתקלנו במודעות רבות ומגוונות, אבל מודעה אחת משכה את עינינו - הייתה בה תמונה של כלבה שחורה, יפיפייה, עם עיניים קורנות שהביטו עלינו באהבה. לכלבה קראו רונה, ובמודעה נכתב כי היא נמצאת בכפר תקווה שביישוב קרית טבעון, ומטופלת על ידי עמותת 'גלבוע אוהבת חיות'. הסתכלנו אחד על השנייה, ובאותו הרגע היה לנו ברור שלמחרת אנחנו נוסעים לצפון כדי לראות את השחרחורת היפיפייה שכבשה את ליבנו.    למחרת נסענו. הדרך הייתה מדהימה והמחשבה על המפגש הקרב עם בת המשפחה החדשה מילאה אותנו בהתרגשות. בכפר תקווה חיכתה לנו קבלת פנים נעימה ומסבירת פנים - אניה, האחראית במקום,וצוות המתנדבים המקסים שעובד איתה, היו מקסימים וסבלניים. הבנו מיד שהגענו למקום הנכון ושתהליך האימוץ יהיה נעים ומהנה. פגשנו את רונה, שלימים תקרא בל, וטיילנו איתה בדשא המקיף את האזור. הכשכוש בזנב, המבט הרך, העיניים הקורנות וההליכה הייחודית רק לה - כבשו אותנו. התאהבנו. חתמנו על טפסי האימוץ ונאלצנו להיפרד ממנה לשבוע נוסף, עד המעבר לדירה החדשה.    עבר שבוע וביום שישי, יום לאחר שעברנו לדירתנו החדשה, הצטרפה אלינו בל. המפגש הראשוני היה מרגש, גם עבורנו ובעיקר עבורה: היא רחרחה את הקירות, הכירה את החדרים השונים וערכה היכרות עם ביתה החדש. עברו מאז כמעט שלושה שבועות ובל הפכה לחלק מאיתנו, כאילו הייתה שם מאז ומתמיד. הליקוקים, הנשיקות, החיבוקים, המשחקים, הטיולים וההיכרות עם שאר הכלבים בשכונה, המבט הרך והכשכוש בזנב בכל פעם שאנחנו חוזרים הביתה מעשירים את חיינו וממלאים אותם בהנאה והמון אהבה. הענקנו לה בית והיא העניקה לנו שמחה ואושר. כאלו שרק חברה אמיתית יכולה להעניק. בין יום הפכנו להורים מאושרים שלא מסוגלים לדמיין את חייהם בלעדיה. כנראה שכך נראית אהבה.