אל אדם הגענו לגמרי במקרה, האמת שכשהכרנו אותו בכלל קראו לו שלג. לכלביה הגענו בשביל כלב אחר חתיך ושרמנטי בשם ליאור שאת תמונתו ראינו בשיטוט באתר יד 4, לאחר סיבוב קצר עם ליאור הבנו שהוא קצת גדול עלינו ועל דירתנו הקטנה...
אדם בינתיים שיחק עם כלבים אחרים ולא ממש התייחס אלינו, הוא היה די סנוב. את אותו יחס מלכותי קיבלנו גם כשהוצאנו אותו לסיבוב קצר. מסיבה לא מובנת החלטנו שהוא יהיה האחד - הכלב שלנו. לקחנו אותו הביתה וקיבלנו מנה יפה של צואה על השטיח.
האמת שכמעט נשברנו - איך פתאום מבני אדם חופשים הפכנו להיות משרתים של כלב שאפילו לא מסתכל לנו בעיניים. החלטנו לא לוותר, קצת קקי לא ישבור אותנו ויגרום לנו לגרום לאדם לאבד בית בפעם השנייה.
על העיניים היפות שלו לא הפסקנו להסתכל, והוא, לאט לאט החל להסתכל בחזרה. היום אדם לא מוריד מאיתנו את העיניים ועם המבט האנושי הזה אנחנו לא יודעים להחליט אם הוא יותר חבר שלנו או יותר ילד שלנו.
אדם הוא המלך של הבית, הוא רובץ על הספה שלו ומחכה בקוצר רוח שיהיה לנו רגע פנוי לשחק איתו.הוא יורד כל יום לגן כלבים או לים ופוגש את כל החברים שלו, הוא חולה על טיולים ועל נסיעה באוטו. בכל בוקר הוא מחכה בסבלנות מחוץ לחדר שלנו שנקום ונלטף אותו, הוא חבר נאמן ושומר אמיץ, לא נותן לאף אחד באיזור לבכות וגורם לכולם להתאהב בו.
הרווחנו חבר אמיתי!
