בפעם הראשונה שראיתי את התמונה באתר האינטרנט שלכם ידעתי שנשבתי בקסמיה של הפינצ'רית הקטנה העונה לשם מאמושה. משהו במבט של הכלבה הזאת חדר לי ללב והביא אותי להחלטה שהגיע הזמן להתחדש בחברה חדשה לחיים וזאת שנה לאחר שכלבנו האהוב נפטר בגיל 18.
שנה שלמה שיש לי ולמשפחתי המון אהבה לתת אך יחד עם זאת תחושת הפחד להיקשר ולאבד שוב עדיין קיימת.
בתחושה הפנימית שלי ידעתי כי הכלבה הזו נועדה לנו. היא בעצם גירסה מוקטנת לכלבנו האהוב שנפטר.
יום לפני הנסיעה אני זוכרת שבשיחת הטלפון ורד אמרה לי שהיא מקסימה ומתוקה אבל מקווה שלא נתאכזב כי היא נורא בוכה ופחדנית. לא יודעת איך הייתה לי מיד תחושה שהכל יהיה בסדר ושאין מה לדאוג.
לאחר מספר ימים נסעתי ,יחד עם בני, להביא אותה. בשניות הראשונות של הפגישה הבחנתי כי הכלבה מפוחדת, כנועה ומנסה לכווץ עצמה בפינה ,אוזניה מופנות לאחור והזנב בין הרגליים וחשבתי מה עבר על הכלבה המסכנה והפצפונת הזאת.
בני ירד אל הרצפה ולקח אותה אליו ותוך מספר דקות נשבר הקרח והיא כבר היתה מחובקת אלינו. הנסיעה עברה מצויין ובמהלכה גילינו תכונות חדשות . היא סקרנית ושובבה ולא ממש אוהבת קטנועים. הגענו הביתה , עשינו סיור הכרה בשכונה ולמחרת הפגשנו אותה עם סבתא ששמחה לפנק אותה בסלסלה מפנקת ותוך שניות הפכה ל"מקום" של מאמושה שתיישבה בתוכה מכורבלת.
חיבקנו אותה בהרבה חום ואהבה ותוך יומיים ראינו שהזנב מורם וגם האזניים ולא נשאר זכר מאותה כלבה מפוחדת.
הקטנה הזו היא נשמה של רוטווילר כלואה בגוף של פינצ'ר. חכמה פיקחית סקרנית וכבר יודעת ללכת ולשבת במקום ולתת יד ושומרת על הבית ללא חת.
וכל שנותר הוא לקוות לעוד לפחות 18 שנים של אהבה.
באהבה, שירי ומשפחת קינן.
