לא מוותרים עד שמוצאים
שיר חיפשה את כלבת החלומות, בדיוק כמו שהיא רוצה ולא ויתרה עד שמצאה אותה. סיפור הצלחה מרגש במיוחד
לאחר ארבע שנות זוגיות, ומכיוון ששנינו גדלנו עם כלבים, החלטנו לאמץ כלב. ההחלטה לא הייתה פשוטה, חבר שלי החליט שהוא רוצה כלב, ובמשך שלושה חודשים, שיגע אותי כל הזמן כמה שהוא רוצה כלב, וגם אני לא עשיתי לו חיים קלים. חיפשנו את הקליק, את הכלב המושלם שיתאים בדיוק לנו. הדרישות לא היו פשוטות, כלב שמצד אחד יהיה גדול וחזק, מצד שני רגוע ושקט. כלב שיצא איתנו לריצות, אבל יוכל לחיות בדירה בלי לחרב את הבית כשנשאר לבד. ומעל הכל שיהיה חכם, קל לאילוף, ואוהב.
הלכנו לראות המון כלבים בהרבה עמותות, עד שלבסוף הגענו לצער בעלי חיים בת"א. הגענו לשם בשביל לראות כלב שראינו במודעה ביד 4. גם שם שיגענו את כולם ובמיוחד את גל, יועצת האימוץ.
פגשנו שם לפחות 10 כלבים והוצאנו אותם לטיול בשטח העמותה, כשלכל אורך התהליך גל ליוותה אותנו עם המון הסברים, עזרה והרבה סבלנות (שאפו!).
במקרה, אחת המתנדבות הוציאה כלבה שלא ראינו קודם לטיול. ניגשתי לכלבה וגיליתי גורה (כמו שחבר שלי רצה) מקסימה, יפה, חכמה, ובקיצור כל מה שחיפשנו.
הקליק היה מיידי, למרות שניסיתי לשמור על פאסון ולא להיראות מתלהבת מדי. גל הסבירה שקוראים לה שושה, כלבה שתדרוש הרבה יחס, חינוך והוצאת מרץ.
בקיצור מצאנו את האחת שלנו.
חזרנו הביתה, הקליטה בבית הייתה בהתחלה קצת קשה. בל, (ככה אנחנו קראנו לה), הייתה רגילה לחיים בכלביה, ולקח לה זמן להתרגל לשקט בבית.
אבל לאחר שבועיים בל כבר ישנה לבד, עושה צרכים בחוץ, יוצאת איתנו לטיולים בשמחה ותמיד מקבלת אותנו בכשכושי זנב והרבה אהבה בכל פעם שאנחנו חוזרים הביתה
